<h1>בה"ג הלכ' סופרים</h1>
<h2>דף יג:</h2>
זקני בית שמאי וזקני בית הילל הם כתבו מגלת בית חשמונאי ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים, והם כתבו מגלת תענית בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו, בית דין של אחריהם עמדו וגנזוה, ולמה גנזוה, אמרו כתוב בה אילין יומיא דילא להתענאה בהון ומקצתהון דילא למספד בהון, מריש ניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דילא למספד, מן תמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דילא למספד, עכשיו שביטל תמיד מותר לספוד ולהתענות אפילו בשבת. אמר רבן שמעון בן גמליאל וכי הם מחבבין את הצרות ואין אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין שאילו כל הנחלים דיו וכל האגמים קולמוסין ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין אנו מספיקין לכתוב צרות רבות הבאות עלינו וגאולות ותשועות שנעשו לנו ואוסרין עלינו כל ימות השנה בהספד ותענית, דבר אחר אין שוטה נפגע ואין בשר המת מרגיש באיזמל, איני והאמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר (איוב י"ד, כ"ב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל. איתמר (ר"ה י"ח:) רב ורבי חנינא דאמרי תרויהו בטלה מגלת תענית, רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי דאמרי לא בטלה מגילת תענית, מאן דאמר בטלה מאי טעמא, דכתיב (זכריה ח', י"ט) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ומדהנך בטיל הני נמי בטיל, ומאן דאמר לא בטלה מאי טעמא, אמר לך הנהו הוא דתלנהו רחמנן בבנין בית המקדש אבל הנך כדקיימי קיימי. ומסקינן (ר"ה י"ט:) הילכתא בטלה והילכתא לא בטלה, קשיא הילכתא אהילכתא, לא קשיא הא בחנוכה ופורים הא בשאר יומי.
